הניווט הרכוב לאן? קולות הנשים

 מכתב ששלחתי לחברי הנהלת איגוד הניווט ב-20.5.2014

אני ביקשתי להעלות לדיון את הניווט והליגה הרכוב כיוון שהמצב הקיים לא מועיל ואף מפריע לפעילות העיקרית של האיגוד והמועדונים.

בדיון בפורום לאחר הניווט הרכוב במשואה (תחילת אפריל), כתב נועם רביד:

המארגנים צריכים לתכנן 3 מסלולי אופניים טובים (זה לא קל, גם אם רוב התחנות משותפות), לבדוק אותם, להניח ולאסוף תחנות ומים בשטח גדול, להזניק בנפרד, לנהל תוצאות בנפרד, וכו’. הרבה התעסקות בשביל 30 איש (ונכון לרגע זה רשומים אף פחות מכך). אם יהיו פחות מ-50 נרשמים בתום ההרשמה המוקדמת, כמארגן הייתי שוקל ברצינות לבטל את התחרות.

נועם לא הזכיר את העובדה שהמארגנים חייבים גם לגייס בעלי רכבי שטח לעזרה בבדיקת השטח/הנחת תחנות/איסוף תחנות, וגם לצורך חילוץ רוכבים (במשואה היו 3 מקרים כאלה).

גם לא קל, כפי שרבים חושבים, לשלב ניווט רגלי וניווט רכוב. צריכים למצוא שטח שמתאים לשני האירועים, למקם את הזינוק והסיום בצורה בטיחותי, ולנהל שני אירועים מקבילים במחשב.

ביתיר היו 26 רוכבים. הרבה פחות מה-50 שנועם הגדיר כמספר מינימום לקיום אירוע.
במשואה היו 35 רוכבים.
בכרמי יוסף היו 27 רוכבים.

מספר כה קטן אינו מצדיק את השעות הרבות והמאמצים הדרושים לתכנון וארגון ניווט רכוב. מספר כה קטן אינו מצדיק קיום ליגה בעלת 13 קטגוריות (אפילו לא 10 קטגוריות). מספר כה קטן אינו מצדיק בלעדיות או שריון תאריכים בלו”ז התחרויות של איגוד הניווט.

במהלך 6 השנים האחרונות, התנסיתי בכל הפעילויות הקשורות לניווט הרכוב:

רכבתי – בכ-20 ניווטים רכובים יחד עם בעלי יובל. תמיד רכבנו ביחד. למעשה לא היינו מתחרים “כשרים” ולא הייתי זכאית למדליות שקיבלתי.

שיווקתי – עסקתי בפרסום וקידום הניווט הרכוב במסגרת האיגוד והמועדון (פליירים, מיילים, וכו’). כתבתי בלוגים (בלוג 1) (בלוג 2). במועדון ארגנו תוכנית פעילות רכוב ויצרנו מתקני מפות להשאלה.

תכננתי – יובל ואני הסכמנו לבקשה לתכנן את המסלולים של הניווט משואה. על אף השבחים שקיבלנו על התכנון המסלול הקצר, הביקורת השלילית על המסלולים הארוכים אינה מעוררת רצון להתנסות שנית, וגם מצביעה על העדר המשאבים האנושיים המסוגלים/המוכנים לארגון ניווט רכוב.

בתור משתתפים רכבנו בלא מעט ניווטים בהן המסלולים היו ארוכים מדי ו/או דרשו מאמץ פיזי הרבה מעבר ליכולת שלנו. זאת הסיבה העיקרית שהפסקנו להשתתף.

שמעתי – ציתותים שמשקפים הדעות הרווחות בקרב הרוכבים: “לא ניתן להביא רוכבים מחוץ לאיגוד” “אינני מארגן/מתכנן ניווט רכוב כי אני רוצה להשתתף” “את תיהני/תצליחי יותר אם תשקיעי באופניים איכותיים יותר”

רוכבים מעטים – לרוב ותיקי האיגוד מוכרים ומעורכים – יוצרים הרבה רעש בפורום, אך לא מבצעים שום פעילות אחרת כדי להגדיל את מספר המתחרים בניווט הרכוב – וכוונתי היא לרוכבים שבאים מחוץ לאיגוד. אין לצפות שמצב זה ישתנה.

לפני שנה, בניסיון ליצור רצף פעילות ולמשוך רוכבים (מהאיגוד), החליטה ההנהלה לקיים את הליגה הרכוב באביב-קיץ. עקב לחץ של מעטים, ההחלטה בוטלה והניווטים הרכובים שובצו בתוך הלו”ז העונתי הרגיל. מסתבר ללא הצדקה. לא מקובל שיופעל לחץ על מועדון, מבחוץ או מבפנים, לקיים אירוע רכוב, כפי שקרה השנה (כרמי יוסף, לדוגמה).

אני מאמינה שכבר ניסינו הכל כדי להצדיק קיום הליגה הרכוב, ללא הצלחה, והגיע הזמן לבטלה.

אם המועדונים רוצים לקחת על עצמם לארגן ניווט רכוב זה בסדר. החלטה שלהם בלבד. בהחלט רצוי לקיים אירועים מיוחדים של רכיבה – רוגיין, אליפות ע”ש גיטמול, וכדו’.

באופן אישי, עייפתי מהדיונים והמאמצים, ומעתה לא אקדיש זמן או אנרגיות לקידום ניווט רכוב.

בברכה
ליסה

2013-07-27_bikeride-3


תגובה שקיבלתי מענת מאיר, חברת הנהלת איגוד

גם אני כמשתתפת עבר של ליגת האופניים (אף רכשתי אופניים במיוחד לצורך השתתפות פעילה) חשה מנקודת המבט האישית שלי כי ליגת האופניים אינה צומחת למעלה אלא להיפך.מאחר וגם השתתפות הנשים ירדה עקב הקושי הפיזי הכרוך ותשובת רכז התחום כי לא ניתן להקל, נעלמו גם המשתתפות הבודדות שהיו. אני מבינה את הצורך לשמור על סטנדרטים עולמיים מסויימים ועל חוסר היכולת לחרוג מתקנים שנקבעו, אך נכון היה למצוא את הדרך להקל למתקשים ברכיבה פיזית/טכנית קשה (גברים כנשים) כדי לחבר אותם לתחום בדרך שלא תפריע לקיום הליגה התחרותית. אפשר לבדוק מספרית את העניין, אך נראה לי שחלה ירידה גם במספר המשתתפים ממין זכר משנה לשנה. אני סבורה שכיוון שהשקענו משאבים בעבר בפרסום הליגה והעניין לא ‘תפס’ אין טעם להשקיע שוב או להמשיך לדשדש בתחום מתנוון.

באופן אישי חבל לי כי נהניתי מספורט מסוג השונה מריצה ושילובו עם הניווט אותו אני כל כך אוהבת. מצד שני, זה היה סיוטי למדיי למצוא עצמי דוחפת את האופניים 75% מזמן הניווט. ושזיו לא יבוא ויגיד שצריך להתאמן… כי אף אחד לא חייב לרוץ בניווט הרגלי – קיימת אופציה ללכת או לרוץ, אופציה שאינה קיימת באופניים.

* Insights of an MTBO Amateur

Now that I have biked in about 20 mountain bike orienteering (MTBO) events, 17 of which were Israeli MTBO league meets, I’ve reached some conclusions about my relationship with this esoteric sport.

Insight Number 1. For me there are two kinds of events: the ones that make me say, “That was beyond my ability. I’m not going to do another MTBO event again”; and the ones that make me say, “That was a great challenge. I’ll be back for more.” It would be wonderful if every event could evoke the latter response, but that’s not the case. I’ve taken stock, and have counted 5 of those 17 events made me want to quit.

In those instances, a combination of two or more factors were to blame: (A) The trails and terrain were beyond my riding abilities, meaning I had trouble with rocks, sand, or steep uphills/downhills, not to mention my lack of skills on single tracks. (B) My actual total climb exceeded 350 meters, meaning I spent a lot of time off my bike pushing it up hills. (C) My actual riding distance exceeded 15 km. (D) Extreme heat.

But the statistics are in favor of continuing. The next few insights are really the strategies I’ve adopted in order to succeed and enjoy MTBO as a rider who is very much an amateur.

Insight Number 2. For ascents, it’s easier, and probably faster, for me to push my bike up a short, steep hill rather than ride a longer, gradual incline. Likewise (or contrarily), for descents, it’s easier for me to ride a longer, gradual downhill trail rather than attempt riding down a steep single-track.

Insight Number 3. Hat tip to David Lotz, who recently told me, “Most of our energy is expended in the first hour, after that we’re running on our reserves.” Having noted the truth of that statement (after nearly collapsing an hour into the ride at Herut, with only water in my bottle and no energy snacks in my pocket), I made a point of putting an energy drink in my water bottle for the event in Misgav. I drank most of it at control #5, which I reached at exactly the one-hour mark. It really gave me a perk, and helped me through to the finish half an hour later.

Insight Number 4. Avoid crashes and injury at all costs! I slow down, stop, and even get off my bike if I have even the slightest doubt of my ability to stay on it when the riding gets tough.

Insight Number 5. Do it for the challenge. Do it for the fun. Ironically, I keep getting medals for my efforts although that is not at all my motivation. I’d be happy to see some other W40s enjoying a visit to the podium.

Most important, and especially, thanks to my riding partner and husband, Yuval, who keeps me going.

Completing MTBO short course in Segev Forest, Oct. 2010 (Oren Lesman photo)

* Nahal Anabe and Municipal Megalomania

I am trying to save a sliver of nature and history. I am hoping that sanity will prevail over megalomania.  

In the not too distant future, when you see the natural landscape of Nahal Anabe and Ben Shemen Forest obliterated by 4- and 6-lane thoroughfares, remember this blog post. Remember how some citizens-who-cared tried to convince the bureaucrats and elected officials of Modiin that preserving the city’s “backyard” habitat is just as vital for city residents as creating commerce and jobs.

Until recently I had never been involved in environmental activism. That changed this past spring when I was enlisted by my friend Alon Tal to join a group of petitioners in an effort to divert a road leading  from Highway 431 to the Business Park in Modiin (Ligad). [Alon is one of Israeli’s leading environmentalists. He founded Adam Teva V’din – the Israel Union for Environmental Defense and the Arava Institute for Environmental Studies. He was recently selected by The Marker financial magazine to its 2010 list of The Most Influential Israelis, 101 people who have had the greatest positive impact on Israel’s economy and social fabric.]

Nahal Anabe, a seasonal stream that runs dry nearly all year long, begins its course less than a kilometer from my home. Its point of origin is nearly within viewing distance as I look beyond my computer screen and out my window.

Nahal Anabe starts near Maccabim, northeast of Modiin

Once it passes Maccabim, Nahal Anabe goes underground beneath Emek Hahulah boulevard in Modiin. It emerges in Anabe Park near the city center, and courses along until joining Nahal Ayalon near the new Anabe interchange on Highway 1.

We often ride our bikes on the dirt trail that runs alongside the Anabe stream bed from the park to the Ben Shemen forest. It is one of the few trails we can easily reach directly from home, without having to transport our bikes by car. Indeed, it is one of the few remnants of natural landscape within the municipal borders. We also orienteer in this area. The Israel National Trail passes nearby. So I care a lot about protecting this small slice of wilderness.

Nahal Anabe Road 4 bridge site

Our petition is a rather complicated matter. Suffice to say that we are trying to get the city to divert a road whose construction is imminent. The road plans include a massive bridge (7 pilings) to be erected across Nahal Anabe exactly on top of two limekilns — the most significant and visible archeological remains along the nahal. Remains of a winepress and a water cistern are also found there. While the plans require the preservation of these two limekilns, it is highly unlikely they will survive such a construction project.

Limekiln in Nahal Anabe(photo by McKaby)

At our first court appearance, the judge did not dismiss our petition, but ordered us to meet with the city mayor and city engineer — the only two people (!) whose signature is required on the construction permit — and to attempt to resolve the issue. Should we fail to reach an agreement, we will be back in court at the end of October for the judge to hear the case.

You can see our proposal in the diagram below. The thick red line (with the sharp right turn and sharp left turn) is the planned road. The thick beige line is our proposed alternative. It crosses Anabe at a point where construction will be far less destructive. 

Modiin_Road_4_Alternative

While I’m not overly optimistic about our chances of getting the road diverted, at least I will be able to say: I tried.

If you feel the same way, show your support. Click on Modiin Road 4 Alternative at the top of this blog to send a protest message to the mayor.  Sign the SPNI petition. Put a bumper sticker on your car (contact me for one). Help us get the word out.

Save the date – October 16 – and come out to Anabe for an SPNI Alternateva happening and orienteering event. We may still be able to save Anabe.

Save Nahal Anabe bumper sticker

לכביש יש חלופות – לטבע אין *

For the English version of this post, click on Modiin Road 4 Alternative in the menu bar above.

שלחו מכתב לרה”ע חיים ביבס, מהנדס העיר רמי זיו, ולאנשי מפתח נוספים בעיריית מודיעין-מכבים-רעות.
תדרשו מהם לפעול לשימור שטחי הטבע תוך כדי פיתוח ובניית העיר.

(1) קלקלקו כאן כדי להתחיל את המכתב: שלחו מכתב לראש העיר
(במקרה והטקסט בשורת הנושא אינו קריא, העתיקו טקסט זה לשורה: לכביש יש חלופות. לטבע אין.)

(2) העתיקו והדביקו את הטקסט שלמטה לתוך גוף המכתב. תשנו את הטקסט אם תרצו.

(3) תחתמו. תשלחו!

לכ’ מר חיים ביבס, ראש העיר מודיעין

הנדון: תוואי כביש 4 עירוני

חלקו הדרומי של כביש 4 העירוני, בין כביש 431 לבין צידו הדרומי של אזור התעסוקה מיועד לחצות בגשר את פארק נחל ענבה שמתפקד כשמורת טבע המשמש אותי כמו גם מטיילים ורוכבי אופניים ממודיעין וסביבתה. הנחל הוא שטח פתוח טבעי וציבורי עשיר בערכי טבע ואתרים היסטוריים. אנו מודאגים מהכוונה לסלול את חלקו הדרומי של כביש 4 בתוואי המתוכנן – בצורה הפוגעת בשטח הפתוח הסובב את העיר שלנו. תוואי החלק הדרומי יקבע את המשך הכביש ואת עתיד השטחים הפתוחים ושטחי פעילות הפנאי והנופש שלנו.

הכביש, יפגע באזור חירבת רגב וחירבת חרובה ובחלק גדול מיער בן שמן. כתוצאה מכך ייווצר ניתוק מוחלט בין תושבי העיר ובין יער בן שמן.

אנו מודעים לעובדה שיש צורך בחיבור כביש 431 לאזור התעסוקה, אך אנו בטוחים כי מחשבה נוספת תניב חיבור נכון יותר, מותאם לצרכי איזור התעסוקה ופחות הרסני.

אדוני ראש העיר, כיו”ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יש לך את האפשרות והסמכות לדרוש ממשרד השיכון לתכנן תוואי חלופי לכביש 4 שיתבצע על פי תחזיות תנועה מעודכנות ושימוש בתשתית קיימת.

יש אלטרנטיבות לתוואי כביש 4.

סלילת החלק הדרומי כמו שהוא מתוכנן כיום, מבלי לערוך חשיבה מחודשת עליו ועל החלק הצפוני, עלולה להיות בכייה לדורות.

אנו דורשים לבחון חלופות לכביש לפני שיהיה מאוחר מידי.

בברכה,

 

פרטים נוספים + חתמו על עצומה

חלופה אפשרית לתוואי הדרומי של כביש 4

Modiin_Road_4_Alternative

מיילים
חיים ביבס – ראש העיר: haim-bibas@modiin.muni.il
דנה דקו – עוזרת רה”ע: dana_d@modiin.muni.il
רמי זיו – מהנדס העיר: ramiz@modiin.muni.il
חנן ברנשטיין – מחזיק תיק התחבורה: hanan_b@modiin.muni.il
דינה קרמונה – פניות ציבור: dina_k@modiin.muni.il
לבנה שיפמן – מחזיקת תיק איכה”ס: levanas@gmail.com

* MTBO – A Marketing Idea

In the ongoing controversy within the Israel Sport Orienteering Association (ISOA) over the future of mountain bike orienteering (MTBO), the concept of marketing has been tossed around. I think some dissenters are confusing marketing with advertising (and the expense of the latter). Marketing may require expenditures, but a lot of marketing can take place without any cost. Non-professionals can do it. All it requires is a passion for the product you want to promote and a willingness to devote your time to the effort.   

Listening to the discussion at the ISOA general assembly this week, I heard a lot of good marketing ideas. Too bad they got lost in the heat of the debate. Driving home, I began to formulate an idea, inspired by Varda who said, “why don’t you go where the bikers are?” Yes, indeed, we need to bring MTB orienteering to the bikers. Like the hostesses at supermarkets who offer shoppers a sample of new foods, we need to give bikers a flavorful taste of MTBO.   

What: MTBO Promotional Event (to be repeated weekly)
Who: Passionate MTBO volunteer organizers
Where: Entrance to Ben Shemen forest at Mitzpeh Modiin
(or any location where hundreds of bikers have parked their cars and are preparing to ride)
When: very early Friday morning and/or Saturday mornings
How:
(1) Set up MTBO course: (controls must be in place by 6 a.m.)
Preferably offer 2 courses: difficult (lots of singles) and easy (main trails)
Use all or part of the course from the MTB WOC – “Ride a World Championship Course!”
(2) Set up the O club gazebo with flags and signs (in place by 6 a.m.)
(3) Provide an MTBO course map (FOR FREE) in exchange for contact details: name and email address. Print the MTBO 2010-2011 schedule on back of map.
(4) Offer use of map holder (FOR FREE), in exchange for driver’s license/ID card until returned.
(5) Talk to riders before and after their MTBO ride. Get feedback. Find out what they liked and didn’t like. Timing is optional.
(6) Repeat, repeat, repeat. In the same location. Using the same map. Get 40-50 different riders to try MTBO every week. If a rider returns for a second try, well then, you’ve enlisted a new MTBOer.   

I suggest manufacturing 20-30 simple map holders that have rotational capability. I have done MTBO with and without a map holder, and I believe this piece of equipment is vital to the MTBO experience, whereas a compass is rarely needed. My husband Yuval, a mechanical engineer, has already designed and produced several of these holders; to produce a series of would cost about 200 NIS each. This would be a wise investment for an O-club, like Modiin, since the holders can be loaned to riders and reused continuously.   

I am willing to participate in this marketing experiment and help make it succeed. But it needs a leader to take charge. You know who you are. Who’s going to take the initiative? I’m waiting for your call.

Yuval Mishli with rotational map holder for MTB orienteering

* MTBO at Gevaram

Prior to the mountain bike orienteering event at Gevaram, I had begun announcing my intention to quit doing MTBO. Having tried it for 2 years, I still don’t have the expertise or confidence to go out without a riding partner (Yuval). I’m happy to do MTBO in the fields of Jezreel Valley, but not in the hills of Alon Hagalil. I do not have the skills or fitness of a serious trail rider. I prefer “KKL” trails to “singles”, flat routes rather than climbs and steep descents, soft paths rather than rocky roads. Riding conditions at Gevaram were exactly the kind I prefer. I actually got to ride my bike — rather than push it — for practically the entire course. Makes me have second thoughts about continuing in the sport.

Our MTBO ride at Gevaram (19 June 2010)

2010-6-19_MTBO_Gevaram

Start > 1: Alon, Hadar and Yuval started, respectively, 3, 2 and 1 minute ahead of me, but waited for me to arrive at the start triangle. There we all agreed on route choice, and took off. Dropped our bikes at the bottom of the hill and climbed up to punch the control. (~12 minutes)

1 > 2: Easy route choice — main trail through the fields. Turned left off trail and went directly into control. (~7 minutes)

2 > 3: Short ride. (~3 minutes)

3 > 4: I was following behind the other three, and lost contact with the map. Felt rather insecure riding near the edge of the map, and wasn’t sure exactly where we were until I actually saw the control. (~11 minutes)

4 > 5: Started up the single, but then realized we could easily cut through the woods to the main trail below. Time wasted on discussing route choice. (~5 minutes).

5 > 6: Continued on the main trail to the junction. Spotted the control and rode directly to it. (~2 minutes)

6 > 7: Rode through the open woods, and on the main trails. (~4 minutes)

7 > 8: Rode the single to the first junction. Hadar and Alon stayed on the single and continued on without us. Yuval and I prefered the main trail. At the next junction I wanted to return to the single, but let Yuval persuade me to continue on the main trail, which descended and looped away from the control. I think this section of the leg was our worst mistake in route choice, but not a terrible one. (~11 minutes)

8 > 9: Yes, we could have ridden the single, but stayed on the main trail. As I stopped to punch the control, I lost my balance, fell off my bike and got caught in it like a pretzel. Thank goodness Yuval was there to extract me. (~5 minutes)

9 > 10: Rode north on the single to the main trail. A possibly better route choice (Yuval’s suggestion) would have been to head south-west on the main trail towards the field/water stop. But I thought it would be simpler to head straight for the field and then follow the trail around it. Easier said than done. The forks in the road just before the field were confusing, and we could easily have missed the “connector” leading up to the field. Good navigation by Yuval. Water stop. Passed control 1, and rode single from corner of field down to control. (~15 minutes)

10 > 11: Returned on the same path. Got stuck a couple times on sandy patches and lost my momentum. Had to get off the bike and push a bit. (~7 minutes)

11 > Finish: No brainer. (~5 minutes)

* MTBO at Eshtaol Forest

My husband Yuval and I have been riding MTBO events together for the past two years. While Yuval is a good rider, I am very much an amateur. Often we ride the course with a couple friends (who may or may not have a map). I wear a Garmin Forerunner 305 and keep a log of my sporting activities. So I know our route choices on last month’s Kivrot Hamaccabim short course (defined as 15 km) totaled just under 14 km with a climb of 240 meter, and took us just over 2 hourse to complete. In comparison, at the Eshtaol event this past Friday our route choices for the short course (defined as 10 km) totalled nearly 18 km with a climb of 420 meter. We finished in just over 3 hours.

When we rolled into the finish at nearly 7 p.m., Noam, the event organizer and course planner, was taking down the streamers, and was surprised to hear that we had done “only” 17.9 kilometers, as most riders had logged at least 20 kilometers. We have learned it is easier (and faster) for us to push our bikes up a short, steep hill rather than attempt (and likely fail) to ride a longer but more gradual climb, and that was the strategy we’d used on this course.

Back to the beginning. Yuval and I had planned to arrive at 14:30 and start early. But we were delayed and arrived about 15:20. We, too, got caught in the traffic jam at the start waiting for more maps to appear. Eventually we were given a Medium course map with some of the lines and controls crossed out; I put that map into my holder. Yuval went back to our car and retrieved a pen and the MTBO WOC 2009 Open course map that I’d grabbed as we were leaving the house. We copied the course from my map onto that map, and put it in Yuval’s holder. We then punched our electronic timers and took off about 15:45. Scanned map below is the one I used.

To control 1 (39). Easy route choice. Yuval turned left (almost a hairpin turn) into olive grove. I thought he was turning too early, protested (not strongly enough), told him where I (correctly) thought we were, but wasn’t vindicated until other riders confirmed our location. (split: 13 minutes)

To control 2 (34). Riding easy until the climb became too difficult for me. I think I pushed my bike about 500 meters to the top. It was very hot still and my heart rate was soaring. We decided to approach the control from the north, on a flatter trail. (split: 27 minutes)

To control 3 (37). Just after leaving the control, upon reaching the trail to the west, we found our clubmate Shmulik, who’d had an accident and was waiting for his wife and father-in-law, Micha Netzer to reach him in their jeep. He’d already gotten help from bikers, but his rescuers were having trouble locating him. We let him use our cell phone and waited while he called again. After leaving Shmulik, on our way to control 3 we received a call from Micha, still needing directions to Shmulik. After some futile discussion, Yuval realized that Micha was holding a foot-O map which did not extend as far as control 34. 

Once we reached the olive groves, Yuval turned right onto the first trail. I could not understand why but followed him in. I continued south and reached the second trail while Yuval circled around on the north side of the grove.  Having lost sight of Yuval, I had to use my cell phone to call and convince Yuval he was looking in the wrong place. When he finally rejoined me and examined our maps, he realized that he had been searching for the printed control 37 from the MTBO WOC event  (see 37 framed in blue), and not the control 37 that he had penned in at the start.  (split: 25 minutes)

 

To control 4 (28). We chose a route that seems to be as direct and as level as possible.  We were by now very tired, and very tempted to ride on the highway. We stayed on the trail more for the sake of safety than sportsmanship. Extremely tired, I had to walk my bike up almost every hill, even the small ones. Although Yuval has better cycling power, he too, got off and pushed his bike a lot. At one point, I just had to stop and take a few-minutes rest. Eventually we reached the control. By now the sun was setting, the air was much cooler, and we felt we could finish the course. (split: 54 minutes)

To control 5 (40). We were about to descend on the first descent into Messilat Zion, but were afraid we would hit barriers that would prevent us from getting into the village, so we took the route closer to the highway. We turned left too soon, had to climb over a huge dirt pile (meant to keep us out, of course). Realizing our mistake and location, we continued north and tried to find a shortcut through the forest to reach control 40. But a garbage dump, thickets and piles of dirt blocked everything, and we had to ride around. (split: 45 minutes)

To control 6 (41). My favorite leg! An easy ascent to get past the open area just north of the control, a short walk/push of the bike to the trail junction. From that point until control 41, it was downhill all the way. No traffic. No event center. No other riders in sight! (split 12 minutes)

To control 7 (100). Finish. (split 5 minutes)